לואי ארמסטרונג - האיש והאגדה
 
לואי דניאל ארמסטרונג נולד ב1901 במחוז קשה מאוד של ניו אורלינס, מלא עוני ופשע. לשכונה היו כינויים רבים ולא מחמיאים – "שדה הקרב", "התער החלוד" וכ"ו... אביו, וויליאם ארמסטרונג, פועל במפעל טרמפנטין,  נטש את המשפחה  זמן קצר לאחר שנולד. הם היו עניים- הוא כל הזמן חשב איך להרוויח משהו. אימו של לואי עבדה לפרקים כזונה, או כמו שהוא מספר שקראו לזה- "מכרה דגים". היא עשתה זאת בבית כשהמצב הורע. לואי קרא ללקוחותיה " אבא חורג". 

לואי נשר מבית הספר בגיל 7 ועבד כדי לסייע בכלכלת משפחתו שהייתה ענייה מאוד. הוא ניקה מצבות, שר בפינות רחוב, מכר פחם ועבד בעגלת גרוטאות שהשתייכה למשפחה יהודית – משפחת קרנופסקי. הקרנופסקים היו מהגרים יהודים מרוסיה שהייתה להם עגלת זבל- עלטא זכן. הוא עזר להם לאסוף זבל, למיינו ולשווקו. בין השאר הם מכרו פחם לזונות ברבעים הלבנים (אליהם לא הגיע לבדו כי הוא היה שחור והיו שוטרים קשוחים שם).

הוא עבד עם הקרנופסקים בעגלה- למד להעריך נחישות ועבודה קשה. בעזרת חצוצרה שהם קנו לו הוא משך תשומת לב לעגלה בכך שניגן בה מנגינות פשוטות.  אלכס קרנופסקי האמין שיגיע לגדולות. בערבים הוא שר עם אמא שלהם שיר ערש רוסי לתינוק. מסופר שאהב אוכל יהודי יותר מאשר את האוכל בביתו. בבגרותו סיפר שהוא  עדיין אוכל מצות. לואי הזדהה איתם- הוא ראה איך לבנים אחרים מתייחסים למהגרים יהודים כמו אל שחורים. לצד אהבתו לחיי הלילה התמרמר על כך ששחורים היו מפזרים כסף ומהמרים במקום להביא למשפחה ולחסוך- כמו הקרנופסקים. לאור זאת, הוא חשב שלשחורים ולהתנהלותם חלק במצבם הקשה.

במסגרת שוטטותו בעיר הוא נחשף למוזיקה בברים, מצעדים ולוויות. משפחת קרנופסקי אף סייעה לו לרכוש קורנט חבוט וישן שעליו התחיל לנסות את כוחו בנגינה.

לואי וחבריו הצעירים אהבו ללכת בערב למועדון זנות/חשפנות להקה ניגנה בכניסה 30 דקות ואז נכנסה למסיבה והם הציצו מבחוץ וראו בחורות מופקרות רוקדות וגברים שותים והולכים מכות.   באותה תקופה הוגדר אזור מיוחד לזנות בניו אורלינס – סטוריוויל, בניסיון להתמודד עם התופעה עתיקת היומין. מחוץ למועדונים אהב לואי לראות ולהתרועע עם להקות רחוב של צעירים שניגנו והשתוללו- רקדו , צעקו אילתרו והתבדחו. יתכן שחלק מאופיו "הבדרני" של לואי מקורו בחשיפה ללהקות "מטורפות" אלו.  

  בשנת 1911 בערב חגיגות השנה החדשה,  לקח לואי  אקדח מ"אבא חורג" שלו, ירה באוויר ונעצר. הוא נשפט ונשלח למעון לנערים שחורים לזמן "בלתי מוגבל". הוא הגיע למוסד יחסית מתקדם באותה תקופה אבל למרות זאת, המקום היה כמו פנימיה צבאית והוא עבד שם קשה. תחילה ערך לואי הצעיר שביתת רעב בת שלושה ימים במחאה על כניסתו למוסד. מאוחר יותר הוא סיפר ששם התחילה הקריירה שלו כי הצוות במקום הכריח אותו להפסיק להתרוצץ, לפתח משמעת וללמוד ברצינות.

אחד המורים במוסד היה  "פרופסור" פיטר דיוויס, שכיום ידוע כמורה למוזיקה הרשמי של לואי. בהתחלה, לפרופסור היתה סטיגמה עליו כי הוא היה מרחוב גרוע. לואי די נדבק אליו עד שהתרכך וצירף אותו ללהקה לנגן בתוף מרים. אחר כך עבר לקורנט.. למעשה תרומתו הגדולה היתה בקשר הקשוח אך חם עם לואי. הוא הניח תשתית מוסרית לנער משכונת הפשע ולימד אותו שיש לו בחירה במעשיו ושלבחירותיו יש משמעות.  

בגיל 12, פיטר מינה אותו למנהיג הלהקה והוא הוביל יותר ויותר מצעדים של התזמורת. אחד המצעדים היה בשכונה הישנה שלו- אנשים נתנו להם כל כך הרבה טיפים שלואי השתמש בזה לקנות מדים וכלי נגינה חדשים ללהקה. קיד אורי  ונגנים מבוגרים שמו לב אליו. הוא חזר לשכונה עם כבוד של  מנצח  

בגיל 14 למורת רוחו, הוא שוחרר מהמעון והחל לחפש עבודה כנגן. אפשר לומר שכניסתו המשמעותית לעולם הג'אז התרחשה כשהחל להיות מעין בן חסות של נגן קורנט מפורסם – ג'ו "קינג" אוליבר שהתרשם מכישוריו של לואיס ושימש לו כמורה בתמורה לכך שלואיס עשה בשבילו עבודות שליחות שונות. למעשה, אוליבר שימש לו כמורה, דמות משמעותית ואף כאב שלא היה לו.  כאשר ג'ו קינג אוליבר עבר לשיקגו, החליף אותו לואיס בלהקה והחל לנגן על ספינות הקיטור. בתקופה זו היה לואי כפוף למנהיג להקה קפדן שדרש ממנו ללמוד תווים, דבר שעזר לו להפוך למוזיקאי מקצועי.
ב1922 ג'ו קינג אוליבר הזמין את לואיס לבוא לנגן עימו בשיקגו. ב1924 הוזמן לנגן בניו יורק ובכך החלה הצלחתו להתגלגל. במקביל הוא נישא לאחת מחברות הלהקה של גו קינג אוליבר – זמרת בשם ליליאן הרדינג (ארמסטרונג). השניים התגרשו ב1938 , יש הטוענים שעל רקע רצונו של לואיס להתקדם בתחום המוזיקלי והנטל שיש בכך על חיי הזוגיות.

בשנת 1935 חבר לואיס למנהל אישי בשם ג'ו גלייזר ושגשג בניהולו – הופיע במועדונים נחשבים, הושמע ברדיו, ניגן עם להקות גדולות וקטנות. בשנות ה50 וה60 יצא לסיבובי הופעות בעולם שזיכו אותו בכינוי "השגריר". מסופר שבביקורו באחת מארצות מערב אפריקה קידמו את פניו יותר ממאה אלף איש.  

נראה שמה שייחד את לואיס הייתה החדשנות שלו, האנרגטיות, הרמה הטכנית הגבוהה ויכולת האלתור. הסיפור מספר שלואיס התחיל לאתר מילים לשירים, כאשר עמוד התווים שלו שעליו היו מילות השיר ששר נפל באמצע הופעה. מאז נעשה שימוש בטכניקה הזו על ידי זמרים רבים אחרים.  

מוזיקאים מסוימים מתחו ביקורת על כך שמאז שנת 1929 הפסיק להיות מוזיקאי חדשני אלא הפך לאמן שרוצה לרצות את הקהל - שזה משהו שבפיהם נשמע כעלבון אבל לו היה כמחמאה – הוא אמר שהדבר העיקרי בעיניו זה לתת לקהל הופעה טובה.  

בשנותיו האחרונות התמודד עם בעיות בריאות – הוא שרד התקף לב ב1959 וסבל מבעיות לב מאז,  אך המשיך להופיע עד שנפטר בשנתו בקווינס, ניו יורק  ב1971, כשהוא בן 70
ניתן להזמין אותנו לבצע הרצאה שעוסקת בנושא של מאמר זה, תוך שילוב של נגינה חיה של שירים תקופתיים והדגמות של כלים וסגנונות
ראה עוד
חלק ממאמר זה עובד מתוך
אתר וויקיפדיה
http://en.wikipedia.org/wiki/Louis_Armstrong

ומתוך הביוגרפיה המצוינת של לואיס ארמסטרונג
Louis Armstorng - an extravagant life BY Laurence Bergreen
http://www.amazon.com/Louis-Armstrong-Extravagant-Laurence-Bergreen/dp/0767901568


דוקטור ג'אז